מארי קונדו או בשמה המינימליסטי: קונמארי (כי למה להזדקק לשתי מילים אם אפשר להפטר מאחת?)
היא יועצת, שלא לומר גורו יפנית לסדר, קיפול וארגון.
השיטה של מארי שגובשה בהשראת דת השינטו, מתבססת על כך שכל חפץ שאגרת במהלך חייך חייב להצית בך אושר גדול. כלומר, אם אתה לא רוטט או פועם משמחה בכל פעם שהחפץ נאסף אל חיקך, עליו להשלח לאלתר אל פח הזבל הקרוב.
האמת היא שאנחנו אוהבים את מארי ואת רעיון המינימליזם שעומד בבסיס שיטתה. שכן, אורח חיים קומפקטי מבקש מאיתנו יעילות ודיוק, לתפוס פחות שטח, לצרוך בצורה הרבה יותר נבונה ובוודאי שלצרוך פחות, גם אם זה אומר להשקיע יותר בכל פריט (במילון XS קראנו לזה: בניה ירוקה).
אבל לא רק אנחנו אהבנו אותה... אחרי ארבעה ספרים שהיא פרסמה, ואפילו נבחרה בתור אחת מ-100 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין טיימס, הגיעה קונמארי היישר אל לב הפריים טיים של המסך הקטן כשנטפליקס החליטו לשדר סדרה בכיכובה.
אבל מכאן זה רק הולך ומתדרדר...
מארי, שמטיפה לגלות אפס סנטימנטים למוצרים מיותרים, השיקה אתר חדש ובו לתדהמתנו הרבה, היא מציעה לנו...לרכוש שלל מוצרים (שישמחו אותנו, כמובן). את העובדה שהמוצרים פשוט יקרים להחריד עוד יכולנו לספוג, אבל לנסות ולמכור לנו מוצרים מיותרים?! (מי אמר גוש פחם ב 18 דולר ולא קיבל?) זו כבר ממש בגידה באמון!
ייתכן וקונמארי פשוט החליטה לאגור מזומנים מכיוון שהם מציתים בה את אש השמחה. לא שחלילה יש לנו משהו נגד מאזן הרווח החיובי שלה. אלא שאנחנו פשוט קצת מתקשים ליישב את הפער בין השיטה המינימליסטית הדוגלת בצמצום שהפכה אותה למי שהיא, לבין חציית הקווים שלה לצד של אלו המלבים את תרבות הצריכה המוטרפת של העשורים האחרונים.
זו באמת מלחמה שקשה לנצח בה, בטח כשסיילים ומבצעי-חיסול ניבטים אלינו מכל חלונית קופצת ומעל גבי כל מסך מרוענן. אבל חשוב לזכור שלהפסיד במלחמה יש משמעויות קטסטרופליות, משבר האקלים כבר כאן, ונקודת האל חזור ממש מעבר לפינה. ואם לא נרצה שיום שישי השחור ייקרא כך על שם האסון שהוא מביא איתו, כדאי שאת הקניות הבאות שלנו נעשה באופן מעט יותר קומפקטי.
