צילום פרוייקט: עמית גושר
"די ליפייף" הוא אמר.
"אני רוצה את זה כמו שזה. לא צבע בתנור, לא דמוי פרקט, לא פורניר. אני רוצה ישירות. פשטות, בלי זיופים".
כל שיחה שניהלנו על חומרים, צבעים פעולות אדריכליות הפכה לשיחה ערכית. ל"אני מאמין" כפי שהוא מתבטא בבית הפרטי (של הדיירים כמובן)
שאלות מורכבות על איך נחייה, איפה נשהה, מתי נפגש, מה משמעות המקום הפרטי מול הציבורי, טקסי היומיום, הכל הפך לשאלה. וכל שאלה הפכה לפתרון חללי אחר, שונה, מותאם במדוייק, מרתק. אז הינה חלק מהשאלות...
יש פה שטח ענק בשתי קומות זה מרגיש כמעט גדול מידי
ממממ..חשבנו, הינה בעיה שאנחנו לא רגילים לפגוש.
ובאמת, שטח הדירה מרשים, *** ועוד מרפסת...מה עושים עם כל השטח הזה, עם משפחה של 5 נפשות וסבתא שבאה מידי פעם לישון?
אז יהיה חדר לכל ילד ויחידה להורים, חדר אירוח, חדר עבודה...הבנו... וכל אלה יהיו בקומה התחתונה כי שם רוב השטח
ואז למעלה יהיה החלל הציבורי.
הבעיה תהיה שלא יהיה שום קשר בין קומה התחתונה והעליונה למעט גרם המדרגות. המראה יהיה של 2 דירות ב 2 קומות.
ואז הגיעה ההחלטה האמיצה ביותר שעשינו בפרוייקט. החלטה ששום יזם "סטנדרטי" לא היה לוקח. אנחנו הולכים להפסיד שטח עקרי לטובת חלל ציבורי דו קומתי.
רק שלא ירגיש כמו חור...
מכאן הדרך היתה מרתקת למציאת השטח המינימלי האפשרי לפתיחה שעדיין יאפשר יצירת קשר איכותי בין הקומות. והפונקציות המתאימות והמדוייקות לכל אחד מהשטחים.
המטבח (או בשפתנו, חלל האכילה, הבישול והאירוח) יהיה מחובר לחוץ. עוד נדבר עליו יותר.
הסלון (המקום בו צופים בטלוויזיה, מארחים, שוהים, משחקים) יחובר לחדרים הפרטיים ויהיה חלק מחיי היומיום.
("אנחנו לא רוצים סלון ראווה") הוא יהיה בקשר איכותי עם המטבח, ע"י החתך הפתוח בניהם, ע"י מעבר האור, הקול והאוויר.
המשכיות בין החלל העליון והתחתון
כמובן שיש קשרי מבט. אנחנו מדמיינים את ההורים קוראים לילדים לאכול מהמעקה של המטבח או משקיפים על הנעשה בסלון מחלל האוכל.
את קשרי המבט, הקול ואפילו הריח של הסיר שבמטבח דימיינו מראש.
הקשר הנוסף שחיפשנו הוא השפה. מצאנו אלמנט מארגן: ספרייה שמטפסת מהחלל התחתון וממשיכה למעלה. הספרייה הפכה לרהיט המכיל מלאי פונקציות: בחדר הרב שימושי (עוד נגיע אליו...) ממוקם בה שולחן העבודה. בסלון ובמטבח הטמענו מזגנים קיריים שמשתלבים בה באופן חשוף וחצוף, בקצה הספרייה בקומה התחתונה מוקם גם בר משקאות בתוכה. היא מייצרת מקומות ישיבה ומקומות לאומנות.
הספרייה תוכננה בפלדה שחורה.
החלל העליון: הספריה והמזגן החשוף
החלל התחתון, אזור הסלון: מזגן, בר משקאות, מקומות ישיבה מתחת לחלונות הנמוכים
החלל התחתון, חלל רב תכליתי: פינת עבודה, מקום לדלתות הרפפה להאסף
חלל רב תכליתי?
צריך, הם אמרו: חדר שינה נוסף לאירוח זמני, מקלחת ושרותים נוספים (שרותי אורחים מורחבים) צריך גם חלל עבודה ומקום לנגן בפסנתר כך שניתן יהיה לסגור ולפתוח לפי הצורך.
נשמע כמו לפחות 3 חדרים נוספים...
בסקיצות הראשונות כך זה באמת היה נראה. לאט לאט שייפנו יחד את הפרוגרמה ואיחדנו את "שרותי האורחים" עם חלל הרחצה ומקום הלינה לאירוח.
אח"כ דייקנו את מידת הקשר בין החלל הציבורי והארוח וכך נוצר חדר אחד שהוא 3.
שאלת החזית אליו היתה מחקר ארוך שהתחיל בחזית זכוכית בלגית והמשיך למערכות שונות ורבות. בסוף נבחרו דלתות נעות על ציר. הן יודעות להסתובב ולהסגר. להעלם ולהאטם ובכך לתת מגוון אפשרויות של קשרים לחלל בהתאם לצורך.
התמודדות עם יותר מידי מקום. כזה עוד לא היה לנו...
האזור הציבורי היה כל כך מרווח שכמעט לא ניתן היה להשתלט עליו, גם מביחנת פרוגרמה (מה עושים פה) אבל גם מבחינת התחושה.
לא רצינו לייצר ריק, המטרה היתה ליצור חלל חי וברור.
כך, בניגוד לפעולה הקבועה שלנו של טשטוש התנועה וניכוסה (מהמילה נכס) לחללי השהייה, פה עשינו את ההפך. הדגשנו את התנועה וע"י כך הקטנו את האזור הציבורי. עשינו זאת באופן עדין מאוד של שינוי כיוון הפרקט ומציאת קו מחולל שמתחיל בחדר השינה של ההורים ובמדרגות.
בואו נקח את טקס הכניסה לקצה
הכניסה לבית מרשימה ומדוייקת. דלת כניסה שחורה ורחבה ולצידה הלוקרים המשפחתיים.
לכל בן משפחה לוקר משלו. בכל לוקר מקום לתיק, קסדה ומפתחות. כדי ללכת עם הקונספט לקצה, השתמשנו קצת בהומור ונתנו ללוקרים האלה, בפנטהאוז היוקרתי מראה מובהק. מקום למפתח ופתחי אוורור. קריצה ואמירה: ככה אנחנו. לא צריך להחביא את הפונקציה והסיפור שמאחורי. תכף תראו לאן האמירה הזו הובילה אותנו...
בלי להתנצל
כן כן זו משתנה. ואפילו מגניבה כזו שמורידה מים לבד כשאתה מסיים...
אז אם כבר החלטנו שלא מתנצלים ולא מזייפים, שני בני הזוג גברים, הכי נוח היה להם פשוט להשתמש במשתנה. האמהות התנגדו, הקרובים נבהלו והם, העיזו. הפריט הזה הפך לתכשיט (מרסל דושאמפ מודרני?) בחלל. חצוף, פשוט ומספר את הסיפור.
זה אחד מחדרי הרחצה הפחות שגרתיים שיצא לכם לראות: האמבטיה והמקלחת סגורות בחלל רטוב משלהן, האסלה גם היא סגורה. החלל ענק, הצבעים שחורים ומשולבים נירוסטה. הונטה חשופה, החלון מול האגנית. ובאמת כל טקס נבחן פה לעומק.
כששטח הפנים של הבית גדול ורוצים להכניס עוד אור טבעי ועוד חוץ, גם במקום שלא היה מלכתחילה
מה? מוותרים על עוד שטח? לא הספיק לנו החור הענק בין הקומות?
אז כן...הפטיו שפתחנו בקומה התחתונה מאפשר כל כך הרבה: חוץ בתוך פנים, קיצור בין החדרים לחלל הציבורי, להשתמש בגינה כחלק מהיומיום בימים יפים.
הכנסת אור וצמחיה לסלון תוך אוורור ויצירת עוד קשר מבט מהמרפסת העליונה לתחתונה.
חדר ילדים | מניפסט
"כמה שהבית גדול, הוא לא יהיה הסיבה לתכנן חדרי ילדים גדולים. חדר הילדים אמור להיות מקום לישון בו ומקום לברוח ולהיות לבד,
אני לא רוצה שזה יהיה המקום בו יבחרו לשהות רוב שעות היום".
אני לא רוצה "חדר" אלא מרחב.
עם זאת, לתת לכל ילד את היחידה שלו, עם חדר רחצה משלו.
ככל הבית גם פה. להצליח לייצר חלל פשוט ולא מתיימר, לתת לכל חדר את הייחוד שלו אבל גם להיות חלק מהבית.
איך מייצרים אזור ילדים? אופציה למפגשים? איך ניתן להם הזדמנויות להיות כמה שיותר במרחב הבית הציבורי ולחלוק את חייהם עם אחיהם?
הבנו שיש פה משימה: חדר שהוא "לא חדר".
אז אין מסדרון צר וממנו התפצלות לחדרים אלא מרחב פתוח (שכולל את הפטיו) שמאפשר תנועה חופשית
אין לחדרים דלתות, אלא מחיצות ענקיות שכאשר הן פתוחות הן נעלמות לכיס ומאפשרות פתיחות גדולה למרחב האישי.
3 ילדים קטנים, 2 בנים ובת. החדר המתאים לכל אחד נבחר בקפידה, וההתמודדות עם הקונסטרוקציה של הבית היתה מעניינת במיוחד.
פה בחרנו לעבור מהCDF שבו השתמשנו ברוב חללי הבית לבירץ' חשוף. עדיין חומר "כפשוטו" ללא צבע והחלקה, ללא חיפויים מיתרים אבל קצת יותר בהיר וחם. חזית הבירץ' משלבת גם את הדלת לחדר הרחצה אצל כל אחד מהילדים.
חלל ציבורי דו מפלסי- איך לכל הרוחות מתמודדים עם זה?
לאיי מטבח יש נטייה לקיצוניות: או שהם דקיקים ואלגנטיים ואז לא יכולים להכיל ציוד כבד כמו כיור ומדיח (שדורשים מערכות אינסטלציה/חשמל ויורדים עד הרצפה), או שהם רחבים וכבדים מדי (בדיוק בשביל מערכות אלו) ומשתלטים על החלל.
בחרנו בפשרה דקיקה ואלגנטית: אי שהוא מעבר לעומק של מדיח סטנדרטי. בכך, החלקים האטומים שלו יורדים עד הרצפה, בעוד שמשטח העבודה ממשיך מעבר להם ונשען על פרופילי פלדה לבנה דקיקים המאפשרים לראות דרכם ומהווים בסיס לאזור אכילה לשישה אנשים. העומק הייחודי ואזור הישיבה הקליל גורמים לרהיט להראות אוורירי ותורמים לתחושת ההמשכיות בחלל (משום שרואים דרכו).
נקודת חשמל נסתרת במרכז האי מאפשרת להשתמש בו גם כעמדת עבודה.