צילום פרוייקט: שירן כרמל
בצפון הישן של תל אביב, מתגוררים נוירופסיכולוג צעיר ובנו הקטן. הדירה, 83 מ"ר, שוכנת בקומה רביעית של בלוק מגורים משנות ה- 50. הבקשה היתה לייצר "בית כזה שלא ארצה לצאת ממנו", שהחוויה בכניסה תהיה של אור טבעי, מרחב וחיבור לעיר שברקע. עם שני חללי שינה קטנים, אינטימיים וחמימים לאב ולבן וחלל מגורים מרווח.
תוכנית אחרי
תוכנית לפני
מה שהיה פה לפנינו
לבעל הבית היה להשאיר משהו מהמהות המקורית של הבניין, רמז לאופיו המקורי של הבית. שתי קורות בטון מקוריות נחשפו ועזרו בחלוקה החדשה של החלל. תקרות בגובה 3 מטר הושארו ללא הנמכות, וצינור מי גשם שעבר במה שפעם הייתה מרפסת סגורה, הושאר במקומו ונעטף בגליל פח שחור. בחדר השינה נשמר חלון עץ מקורי, כזיכרון רומנטי למה שהיה פה פעם. הבחירה בחומרים צנועים: פומייקה כהה ואריחי בריקים לבנים, היא חלק מהגישה הכללית להשאר פשוט ולא מהוקצע.
הרצון להתחבר לעיר הסואנת שבחוץ ולשמר משהו מהעבר, בא לידי ביטוי באופייה של הדירה החדשה. במקום להסתיר ולטייח "תקלות עיצוביות" כמו: צנרת שעוברת בחלל ציבורי או קורות ועמודים, ניסינו לחשוף ולהשתמש בנתוני הדירה ובמרכיבים הקיימים, לעיתים מחוספסים, לטובת התכנית החדשה.
חלל כניסה פתוח ורחב מפריד בין שני חלקי הדירה. מצדו האחד מוקמו החללים הפרטיים, פונים לחזית האחורית השקטה ולחצרות תל אביביות ירוקות. מצדו השני נפרש חלל המגורים על רקע העיר. ויטרינה מרצפה עד תקרה הותקנה לאורך החזית כולה, מאפשרת לחוש את החוץ הסואן והמואר, אך גם להתגונן ממנו באמצעות וילונות שמלבישים את החלל.
שני עמודי בטון, חלק מחזית הבניין המקורית, החוצים את הוויטרינה לשניים, משמשים כספריה ומסמנים הפרדה ויזואלית בין שתי הפונקציות שמוקמו לאורך החזית הפתוחה: פינת עבודה בקצה אחד ופינת אוכל בחלקה השני.
מידוף על הנוף
שרטוט יצור רהיט מרכזי
רהיט מרכזי מייצר חציצה בין הסלון למטבח, כזו שמבדילה אך מקשרת בין שני האזורים הציבוריים. מצדו האחד הוא מכיל טלוויזיה ומכשירים חשמליים, ספרים ודיסקים ומצדו השני משמש כדלפק אכילה, ואחסון לאיזור המטבח. בקצה הרהיט, מקום לאדנית שתוסיף ירוק לנוף האורבני שנשקף מבחוץ .
מטבח אורכי מתפרש בין שתי קורות הבטון המגדירות את החלל המרכזי
מדף עליון מקצה לקצה מתחיל כאובייקט תלת ממדי לאחסון, תצוגה, והסתרה של קולט אדים ולקראת המפגש עם קיר הארונות הלבן הופך ללוח גיר מחיק, דו ממדי.
הבחירה בחומרים צנועים: פורמייקה כהה ואריחי בריקים לבנים, היא חלק מהגישה הכללית להישאר פשוט ולא מהוקצע. ארונות קיר גבוהים משמשים את המטבח ומסתובבים לכיוון חלל הכניסה, שם הם הופכים לארון מלתחה.
הסלון הוא מקבץ של פריטים שנאספו עם השנים. כמו בדירה עצמה שחושפת את האמת של הבניין ומתייחסת אליו, הוחלט גם כאן לא למחוק את העבר ולהתחיל הכל מחדש, אלא לאפשר להכיל את הקיים. שולחן הכתיבה לא "נתפר" במיוחד עבור פינת העבודה ובמקומו שולחן מכונת תפירה ישן נמצא מושלם למלא את הפונקציה, ומשתלב עם רהיטי הסלון שמכניסים את "כתב היד" של הדייר עצמו.
בחדרי הרחצה בחרנו באריחים לבנים פשוטים ובאבזור בהיר כשהאלמנט הכהה היחיד בחדר הוא מראה במסגרת פלדה ומעליה גופי תאורה רומנטיים.
בחדרו של האב, גבולות החדר לא אפשרו מיטה במובן המקובל. אך הדרישה לחלל קטן וחמים, אתגרה אותנו לבחון מחדש את מושג "חדר השינה" ולהפוך אותו לחלל שינה עוטף ואינטימי. בין קירות תוחמים, נבנתה במה מוגבהת מנגרות ובתוכה מזרן. לצד הכרית נפער שקע בנגרות להנחת ספרים וחפצים אישיים והדופן הקדמית משמשת לאחסון מגזינים ונעלי בית.
ממול, חזית נגרות, בתוכה הותקנה הטלוויזיה ודרכה נכנסים לחדר ארונות נסתר שבו מוקמו גם מכונת כביסה ומייבש.
"לא חדר"
חדר לפי חוק התכנון והבניה חייב לעמוד במידות מינימליות מסוימות. המונח "חדר" כה שגור שהפך להיות אלמנט מדיד: דירה תוצג למכירה לעיתים ע"י תיאורה כ"דירת 2 חדרים" ולאו דווקא ע"י שטחה. אנו מאמינים שיש פרמטרים רבים שקובעים את איכותו של החלל שהם מעבר להגדרות היבשות של חדר: תאורה, פתחים, צבע והגדרת מקומות עשירה כדוגמאות: מקום לישון בו, מקום לשחק, מקום לקרוא, להירגע, לישון, שעת סיפור ועוד. חללים אלו שאינם חדרים תקניים נקראים על-ידנו "חללים מוגדרים" וניתן ללמוד עוד עליהם במדד הקומפקטיות.
תכנית חלל שינה בן.
החלל קטן מ 8מ"ר ועל-כן "לא חדר".
תכנית חלל שינה אב.
החלל צר מ 260ס"מ ועל-כן "לא חדר".
בחדרו של הבן נוצלה תקרה נמוכה לטובת ארון אחסון מעל המיטה, פעולה אשר הגדירה פינת שינה עוטפת.
ממולה, ארון בגדים המשולב עם "פינת סיפור", טקס קטן ופרטי של אב ובנו לפני השינה.
