גמישות ושטח אחסון היו הבקשות העיקריות של בעלי דירת ה 42 מ"ר הממוקמת בטאיפיי בירת טייוואן. בהתחשב בתוצאה, נראה שהם קיבלו בדיוק את מה שביקשו… האדריכלים מ KC Design Studio שיפצו את הדירה לגמרי ברוח הקומפקטיות: הדבר הראשון אליו ניגשו הייתה התקרה הגבוהה. על מנת לנצל את מימד הגובה של החלל, הם תכננו גלריה כקומת בניים שתשמש לשינה בחלקה העליון ולעבודה בחלקה התחתון, ובתרגום ממילון שפת Xs למנדרינית מדוברת >> חפיפה בגובה! גם הבחירה שלא לקבוע את הגלריה בדיוק במרכז החלל, אלא באופן שהחללים

בכותרת הכתבה שהתפרסמה באתר ARCHITIZER נשאלה השאלה הבאה: "האם בית המיוצר תוך 24 שעות ובעלות של 10,000$ הוא העתיד של דיור בר השגה?" תשובתנו במילה אחת: לא! ובשתי מילים: ממש לא!!! בית בפרברים, גם הוא בגודל של כ- 46 מ"ר כמו במקרה הזה, וגם אם הוא עשוי מחומרים מודפסים, קלים או מתכלים הוא בהגדרה פחות ירוק וקומפקטי מדירה או אפילו בית בעיר. אין ספק שהמטרה כפי שמופיעה בכתבה, לייצר דיור עבור חסרי-בית היא מטרה חשובה. וברור שאם השטח העומד לרשותך הוא בלתי נדלה כמו מדבריות טקסס, אין כל מניע

מארי קונדו או בשמה המינימליסטי: קונמארי (כי למה להזדקק לשתי מילים אם אפשר להפטר מאחת?) היא יועצת, שלא לומר גורו יפנית לסדר, קיפול וארגון. השיטה של מארי שגובשה בהשראת דת השינטו, מתבססת על כך שכל חפץ שאגרת במהלך חייך חייב להצית בך אושר גדול. כלומר, אם אתה לא רוטט או פועם משמחה בכל פעם שהחפץ נאסף אל חיקך, עליו להשלח לאלתר אל פח הזבל הקרוב. האמת היא שאנחנו אוהבים את מארי ואת רעיון המינימליזם שעומד בבסיס שיטתה. שכן, אורח חיים קומפקטי מבקש מאיתנו יעילות ודיוק, לתפוס פחות שטח, לצרוך

להזמין בית במשלוח דרך האינטרנט? האמת שזו הייתה רק שאלה של זמן... זהו ה - Cube, בית קטנטן (4/4/4 מ"ר) וקובייתי למראה, שבמבט ראשון אפשר בקלות להתבלבל בינו לבין מחסן גינה על סטרואידים. דרושה רק לחיצת כפתור אחת (ו 39,000$ פנויים בחשבון העו"ש) ואמזון, ענקית המסחר האלקטרוני, מבטיחה לשלוח אותו אליכם תוך מקסימום 5 שבועות. החברה הקנדית, המייצרת את הקובייה, מתגאה בטכנולוגיות הירוקות והחדשניות שהושקעו במבנה: החל מקונסטרוקציות הפלדה שהודפסו בתלת ממד, דרך מערכות האנרגיה הסולארית, וכלה בי

שנת 2020 בפתח ואיתה גם מגיעה ההשקה המסקרנת של קולקציית RUMTID מבית היוצר של איקאה. ליתר דיוק יהיו אלו 4 השקות שונות וכל אחת מהן בנושא אחר: זמן, מרחב, מים, ואוויר. אם זה נשמע לכם כמו משהו שלקוח מעולם המושגים של נאס"א, אז אתם צודקים לחלוטין. באיקאה החליטו שעל מנת להבין הכי טוב את הצרכים והאתגרים של חיים אורבניים בכלל, ומגורים בחללים קטנים בפרט, הם צריכים לשלוח צוותי מחקר למקומות קיצוניים ממש... ומה יותר קיצוני ממאדים? שיתוף פעולה בין איקאה ו -NASA הוביל לשיגור צוות של מעצבים למ

יש היסטוריונים שמאמינים שהיו אלה ספנים פורטוגזים שגילו לראשונה את יבשת אוסטרליה. אולי מכאן הגיע שמה של הדירה: Boneca Apartment - "בית-בובות" בפורטוגזית. הדירה שממוקמת בפרוור ליד סידני, אוסטרליה, שופצה מחדש על ידי האדריכל Brad Swartz ואף זיכתה אותו בפרס מטעם Houses Awards לשנת 2018. במרכזה הוצב פאנל הזזה מעץ שמשמש כאלמנט חציצה לטובת גילוי / הסתרה של האזורים השונים: הסתה לכיוון אחד מגדירה את המרחב כמתאים למנוחה ושינה, הסתה לכיוון השני - כחלל לבישול ואירוח. תחושת הפרטיות שמתקבלת

בפוסט של Bumblebee כתבנו על "ריהוט תקרה" רובוטי שיודע להכפיל את שטח הרצפה על ידי חפיפה בגובה, ושימוש בשטח התקרה. גם הפרויקט הזה עם קונספט דומה, רק שהפעם אנחנו נשארים עם הרגליים על הקרקע... המעצבת ההולנדית Juul de Bruijn הבחינה שחלק גדול מהרצפה בדירת החדר הקטנה בה התגוררה, מכוסה ברהיטים ששימשו אותה רק לזמנים קצרים או מסוימים במהלך היום, כמו המיטה או הארון. כדי להגדיל את שטח הדירה שלה, היא החליטה לפתח אבטיפוס של רצפה מוגבהת שתאפשר אחסון של פריטים שונים. התוצאה לפניכם: morefloor

כולנו מכירים את המראה הכפרי של מחבתות וסירים תלויים על קיר המטבח שרק מחכים שנבוא ונכין בהם את ארוחת הגורמה הבאה. אבל מה אם היינו תולים את הכיריים עצמם על גבי הקיר? את הכיריים החשמליות האלו העונות לשם: Ordine מייצרת חברת Fabita האיטלקית, שהחליטה להשיק מספר מוצרים בשיתוף פעולה עם האחים אדריאנו צמד מעצבים עטורי פרסים. האחים האיטלקים, החליטו לשבור את הקונבנציה המוכרת של כיריים מקובעות אל המשטח במטרה לייצר מרחב עבודה מותאם ונוח שמספק גמישות גדולה יותר בתהליך הכנת האוכל. משטח הכירי

אנחנו מרבים להשתמש במונחים כמו: צריכה נבונה, בניה ירוקה, פשוטה, חכמה. מבחינתנו לא מדובר במילים חסרות תוכן, אלא חלק מההוויה והעשייה היומיומית שלנו בסטודיו. שמנו לנו למטרה לעשות שימוש חוזר בקיים, לצרוך פחות, לבנות פחות, ואפילו לא לבנות כלל אם הדבר לא באמת נדרש. להחריב הכל ולבנות מחדש זו חכמה קטנה מאד, או בעצם בכלל לא חכמה. כשמגיעים אלינו לקוחות עם השאלה: מה המקסימום שאנחנו יכולים לבנות? אנחנו עונים להם בשאלה: מה הצרכים שלכם? מה בעצם נדרש? אבל, האמת הכואבת היא שגם אנחנו, דקה לפנ

כיום, מבנים מודולריים-טרומיים, קפסולות, ויחידות מיקרו וננו, הם חלק בלתי נפרד מהנוף האדריכלי. אבל בשנת 1972 הייתה זו בשורה של ממש כאשר האדריכל הצרפתי Georges Candilis ומעצבת הפנים הפינית Anja Blomstedt הציגו את מבנה המשושה: ה- "Hexacube" (כנראה שהיצירתיות שהושקעה בפרויקט כבר אזלה בשלב בחירת השם... :) קנדיליס שהיה מתלמידיו של לה-קורבוזייה, הגה מערכת מודולרית המורכבת משני חלקי פיברגלס מחוזק, היוצרים מודולים בגדלים של 4 מ"ר או 8 מ"ר. האלמנטים שהתקבלו היו קלי משקל וניתן היה בקלו

את מערכות הריהוט של ORI - חברת סטארטאפ מקיימברידג' ארה"ב, אנו מכירים כבר כמה שנים כפתרון לניצול יצירתי של החלל בשטחים קטנים. החברה יצרה מערכת ריהוט רובוטית המבוססת על טכנולוגיה שפותחה ב: Media Lab's CityHome Project של אוניברסיטת MIT והיא מאפשרת להתאים את מרחב המגורים הקטן לצרכים המשתנים של הדיירים. בלחיצת כפתור אחת, החלל הופך לסביבת עבודה, שינה או לאזור אחסון. בעזרת שינוי מיקום הריהוט וכפועל יוצא מכך: שינוי גודלו של החלל, מאפשרת המערכת יצירת חללים חופפים המגדילים באופן משמעו

אם עד היום הצלחתם לתרץ את חוסר הפעילות בגלל שהדירה שלכם קטנה מידי, אז כדאי שתתחילו לחפש תירוץ אחר… זהו ה walkingpad מוצר שהחל דרכו בקמפיין גיוס ההמונים kickstarter וב 2016 כבר נרכש על ידי אימפריית האלקטרוניקה הסינית Xiaomi מדובר בהליכון קטן עם רעיון גדול, כזה שאפשר לקפל ולגלגל אל מתחת למיטה, לספה או לכל רווח בגובה של 13 ס"מ. השטח הנדרש לאחסון ההליכון הוא פחות מחצי מ"ר, והתפעול שלו נעשה באופן אוטומטי, או לחילופין ידנית באמצעות שלט קטן. עם אפליקציה (איך לא…) לניטור האימונים, עי

מחסור בדיור בר השגה, עיור מהיר, בידוד חברתי ובעיות סביבתיות ההולכות וגדלות, אלו רק חלק מהגורמים המצריכים מאיתנו לבצע "חישוב מסלול מחדש" לגבי הדרך בה אנו רואים את הערים והחיים העירוניים בעשורים האחרונים. למטרה הזו בדיוק, חברו למחקר משותף קבוצת האדריכלים הדנית: EFFEKT ומעבדת המחקר והעיצוב העולמית של איקאה: SPACE10 החודש, לאחר מחקר שארך כשנתיים הם חשפו בפנינו את החזון שלהם בנוגע לבניה, עיצוב (ושיתוף) הבתים, השכונות והערים שלנו בעתיד. הכירו את: פרויקט הכפר העירוני. העתיד על-פי הח

מלונות המיקרו החלו את דרכם לפני כעשור (!!) בטוקיו ובניו-יורק והם כבר לא חידוש מרעיש. היום ניתן למצוא מלונות כאלו כמעט בכל מקום. מדובר במלונות שמציעים לאורחיהם חדרים קטנטנים (החל מ 4.5 מ"ר) בעיצוב חכם, קומפקטי ובמחירים זולים על פי רב מההיצע הקיים בסביבתם. the Pod Hotel (ברוקלין ניו-יורק) לקח את הקומפקטיות צעד אחד נוסף ושילב את הרחצה יחד עם השירותים במרחב אחד קטן במיוחד ורטוב מאוד. על פי מדד הקומפקטיות > חפיפה בשימוש. מדובר ללא ספק בניצול חכם ויעיל של אזור הרחצה. אלו פונקציות ש

במסגרת מחקר שהסטודיו עורך בחודשים האחרונים (בקרוב נספר עליו), אנו בוחנים את יכולת הגמישות של יחידת המגורים העתידית. כלומר: את האפשרות של המרחב הדירתי להשתנות ולהתאים עצמו למגוון רב של צרכים ושימושים באופן יעיל וקל. אחד הפרויקטים המעניינים שחקרנו היה פרויקט בלאק ג'ק 21, גם אנחנו לא הבנו מה הקשר למשחק… ;) בניין בן 11 קומות באמסטרדם, המשלב בתוכו יחידות דיור יחד עם שטחי מסחר (מפעל קייטרינג, גלריות, סטודיו לעיצוב, בית מלון ועוד). לב הפרויקט עוסק בגמישות היחידה. החל מהאפשרות של הד

אז איך מכפילים את שטח חלל המגורים? פשוט. מעלים הכל לתקרה! חברת Bumblebee מסאות'פארק סאן פרנסיסקו, זיהו כי התקרה היא שטח מבוזבז (במדד הקומפקטיות >> חפיפה בגובה). אז למה שלא להשתמש בו לאחסון המיטה, הארון, השידה ובעצם כל מה שלא משמש אותנו בתדירות גבוהה במהלך היום? המערכת עושה שימוש בחיישנים המצלמים ומקטלגים כל מוצר המתווסף למלאי, מבט מהיר באפליקציה מאפשר לדעת היכן נמצא כל דבר. התוכנה משתמשת בלמידה עמוקה (Deep learning) ויודעת לזהות אילו פריטים נמצאים במגירה,היא מוסיפה או גורעת א

לצד אינסוף יוזמות למגורים משותפים נכנסה בענק 😋חברת "מיני" (כן, האלה עם הרכבים הקטנטנים המדליקים 🚙). המותג השיק בשנת 2016 את פרויקט "מיני ליבינג", על-מנת ליישם את הידע שלהם (לטענתם) בשימוש יצירתי בחלל ברכבים, בתחום האורבאני ובפרט למגורים המשותפים. מאז הם כבר עשו מספר פרויקטים רעיוניים וממשיים. בתערוכת הרהיטים במילאנו מיני הציגו יחידות רעיוניות בנות 30 מ"ר המאפשרות לכל דייר מגורים ועיסוק בתחום התמחותו, בנוסף לשטחים משותפים. היוזמה המשמעותית ביותר שלהם כעת היא מתחם "מיני ליב

הבניין מורכב משני גרעיני מדרגות אליהם מחוברות 140 קפסולות והוקם תוך 30 יום בלבד בשנת 1972 ! כל קפסולה בגודל של 2.5X2.5X4 מ' הורכבה במפעל והותקנה במגדל על-ידי מנוף. בבסיסו של רעיון הבניין הוא האפשרות להשתנות, להתחלף ולהתעדכן, אך בפועל מעולם לא הוחלפו הקפסולות ולמעשה המבנה הגיע לדעיכה מלאה כאשר רוב מוחלט של יחידותיו – מעל 75% אינן שמישות או פעילות. (1) למרות שהרעיון כשל, די מלהיב לראות איך בשנות השבעים של יפן שלאחר מלחמת העולם – נוסתה אוטופית מגורים בפועל ולא כתרגיל תיאורטי. (2