הבניין מורכב משני גרעיני מדרגות אליהם מחוברות 140 קפסולות והוקם תוך 30 יום בלבד בשנת 1972 ! כל קפסולה בגודל של 2.5X2.5X4 מ' הורכבה במפעל והותקנה במגדל על-ידי מנוף.
בבסיסו של רעיון הבניין הוא האפשרות להשתנות, להתחלף ולהתעדכן, אך בפועל מעולם לא הוחלפו הקפסולות ולמעשה המבנה הגיע לדעיכה מלאה כאשר רוב מוחלט של יחידותיו – מעל 75% אינן שמישות או פעילות.
(1) למרות שהרעיון כשל, די מלהיב לראות איך בשנות השבעים של יפן שלאחר מלחמת העולם – נוסתה אוטופית מגורים בפועל ולא כתרגיל תיאורטי.
(2) מדליק לראות איך התמודדו עם תכנון פנים קומפקטי של יחידת הבסיס (הקפסולה), שכולל את כל הגאג'טים החדשניים של אותה תקופה: סרט סלילים למוזיקה, רדיו וטלוויזיה; משהו ארכאי ועתידני בעת ובעונה אחת.
ומחשבה לסיכום שאנחנו מתחבטים בה הרבה: קומפקטיות כוללת בתוכה גם משהו שקשור לאפשרות להשתנות, גדילה ועדכון. אם כל אלה דורשים השקעה מופרזת, או שימוש בחומרים שאינם בהישג יד – סבירות שיתיישנו מהר וידעכו.
